גזר דין בתיק ת"פ 7733-08

הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, ולאחר שנשמעו כל ראיות התביעה, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 334 בצוותא עם סעיף 335(א)(1).

על פי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, הגבילה התביעה עתירה לעונש של 8 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי, וסוכם כי הסנגור יוכל לטעון באופן חופשי ביחס לכל רכיבי הענישה.

הנאשם הופנה לשירות המבחן ועל שולחני הונח התסקיר וכן הונחה חוות דעת פסיכיאטרית.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.4.05, במפעל לגז בתל אביב, פנה הנאשם בגסות לאחת המזכירות, וזאת בנוכחותו של לקוח אחר בשם סרגיי (להלן - המתלונן). המתלונן העיר לנאשם על האופן בו פנה למזכירה, ולאחר מכן יצא ממשרד המפעל ופנה לכיוון היציאה. באזור היציאה מהמפעל, תקף הנאשם את המתלונן בכך שהכה אותו בגופו. בהמשך, נפלו השניים ארצה והנאשם המשיך להכות במתלונן בפניו. המתלונן קם על רגליו ורצה ללכת, אולם אז קם הנאשם, לקח ברזל בידו וחבט בראשו של המתלונן מאחור. למתלונן נגרם פצע מדמם באף, חתכים מדממים באוזן, במצח וברכה, חבלות מדממות, שפשוף בכתף שמאל וחתך בקרקפת שהצריך תפירה.

התובעת עתרה לאימוץ הרף העליון של הסדר הטיעון, תוך שהיא מדגישה את חומרת האלימות, את העובדה כי נעשתה רק בשל בקשתו של המתלונן מהנאשם שלא לדבר בגסות לאותה מזכירה, את החבלות שנגרמו למתלונן, את עברו הפלילי של הנאשם, את כשלון ההליך הטיפולי ואת הצורך בהעברת מסר ברור לאלה הנוקטים באלימות כמו זו בה נקט הנאשם. התובעת, שהייתה ערה לשיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום (שלוש וחצי שנים), ציינה כי אלמלא נתון זה, הייתה המאשימה עותרת לעונש משמעותי הרבה יותר מאשר עתירתה הנוכחית.

הסנגור התייחס לאותו שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום וביקש לראותו כמצדיק הטלת עונש מתון מזה אליו כיוונה התובעת. עוד התייחס הסנגור לנתוניו האישיים המורכבים של הנאשם שהינו בן 43, לתא המשפחתי בו גדל, לאלימות אותה ספג מאביו החורג, לקשייו הנפשיים לאורך השנים (הנאשם אושפז בעבר בבית החולים אברבנאל, כחודשיים לאחר האירוע המתואר בכתב האישום), ולבעיית הסמים ממנה סבל. הסנגור ביקש להתחשב בהודאתו של הנאשם, אף אם זו באה לעולם בשלב מאוחר, בניקיונו הנוכחי מסמים, בהשתלבותו בפרויקט "אוניברסיטה לעם", ובצורך לסייע לו להמשיך ולשקם את חייו.

מטעם ההגנה העידו שני עדים לעניין העונש. העד הראשון הוא שותפו של הנאשם במעונות הסטודנטים בשנתיים האחרונות, אשר תיאר את התמדתו של הנאשם בהליך הטיפולי ואת התקדמותו העקבית. העד השני, מר אסף סגל, תיאר כיצד משפחתו אימצה את הנאשם לחיקה עת היה בן 11 וכיצד תופס הוא את ניסיון השיקום של הנאשם.  

לו הייתי נדרש להטלת עונש אשר יישקף אך ורק את המעשה העברייני, הייתי קובע כי הענישה, גם ברף העליון של ההסדר, מקלה מאד, עד כי ספק אם ניתן היה לאמצה. המעשה העברייני משלב רמת אלימות גבוהה, שלא לומר אכזרית, וזאת בשל עניין של מה בכך (הערה מוצדקת ביחס לסגנון הפניה של הנאשם לעובדת המפעל), שימוש בכלי ברזל, וחבלות שאינן קלות. המסקנה אך מתחזקת כאשר בוחנים את עברו הפלילי של הנאשם הכולל הרשעות בעבירות אלימות וריצוי תקופות מאסר שונות. כפי שפורט לעיל, בתיק זה נשמעו הראיות, כך שיכולתי להתרשם, באופן בלתי אמצעי, מעדי התביעה, ובמיוחד מהמתלונן. אוכל לומר כי המתלונן יליד 1949 (היה בעת האירוע בן 56) העיד בכנות רבה, וניכר היה כי האירוע הקשה צרוב היטב בזיכרונו (ראה אף תמונות החבלות והתעודה הרפואית, ת/1 ות/2).

אם בכל זאת החלטתי שלא לאמץ את הרף העליון של ההסדר, ולא בלי התלבטות, עשיתי כן בעיקר נוכח השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום (שלוש וחצי שנים). לא מצאתי כל סיבה אשר הצדיקה שיהוי כה ממושך, בתיק שחומרתו משמעותית ובולטת. אף שאין לזקוף לחובת התביעה את פרק הזמן שחלף מרגע הגשת כתב האישום, אנו נמצאים היום במרחק של כמעט 8 שנים ממעשה העבירה, ואף לכך יש משמעות. במקרה דנן, ובנוסף לשיהוי, ניתן להצביע על נתונים נוספים המצדיקים הקלה מסוימת בעונש, ואלה אותם נתונים אישיים, נפשיים ומשפחתיים לא פשוטים, אליהם נחשפתי בתסקיר שירות המבחן ובחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה. יש אף משקל מסוים להודאתו של הנאשם ולקבלת האחריות, למרות שלא היה בה כדי לחסוך באופן משמעותי בזמן ציבורי.

באיזון שבין הנתונים השונים, ובעיקר נוכח השיהוי הרב בהגשת כתב האישום, סבורני כי אין מקום לאימוץ הרף העליון של ההסדר. אאזן את אותה הקלה ברכיב המאסר, עם פיצוי משמעותי לטובת המתלונן.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בבית האבות משען ברחוב שדרות הארזים ברמת אפעל. הנאשם יתייצב ביום 7.4.13 בשעה 08:00 בפניי הממונה על עבודות שירות לצורך ריצוי עונשו.

2.         מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירת אלימות נגד הגוף (למעט איומים).

3.         מאסר למשך 3 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירת איומים.

4.         קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 1.8.13.

5.         פיצוי למתלונן, עד תביעה 1, בסך  10,000 ש"ח אשר ישולם עד ולא יאוחר מיום 1.8.13. התביעה תדאג להודיע למתלונן אודות זכאותו לפיצוי והצורך לפנות למזכירות בית המשפט למסור את פרטיו.

6.         ניתן צו כללי למוצגים לשיקול דעת קצין משטרה.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, 06 פברואר 2013, במעמד הצדדים.